קריסטין האנה, 1960, היא סופרת אמריקאית (נולדה בקליפורניה חיה בוושינגטון), ספרה The Four Winds הוא ספרה העשרים וארבע (!). לקורא הישראלי היא מוכרת מספריה הזמיר (הספר הנמכר ביותר שלה) והלבד הגדול, האחד רומן היסטורי השני רומן דומסטי (בהתאמה), אך בשניהם ניכרת הכתיבה המיוחדת והסוחפת של קריסטין האנה.
The Four Winds הוא רומן היסטורי קצבי, סוחף, מרתק ומרגש, שמתרחש בשנים הראשונות אחרי השפל הגדול ושנות הניו דיל, על היאחזותם של החקלאים באדמה, למרות פגעי הטבע, על החלטות קשות שהם צריכים להחליט בנוגע למשפחות שלהם ולחיים שלהם עצמם, היציאה לעבר קליפורניה ושברו של החלום האמריקאי הגדול.
Kristin Hannah, The Four Winds, St. Martin's Press, 2021
ענבי זעם
אחד הספרים העוצמתיים שנכתבו על אותה תקופה הוא הספר ענבי זעם שזיכה את כותבו, ג'ון סטיינבק, בפרס פוליצר. ללא ספק רוחו שורה על קריסטין האנה ועל הרומן The Four Winds.
כמו The Four Winds גם בענבי זעם עוסק בימי השפל הגדול ושנות הניו דיל בארצות הברית של סוף שנות העשרים של המאה הקודמת. ענבי זעם עוקב אחרי משפחת ג'ואד בדרכם מאוקלהומה לקליפורניה בתקווה למצוא שם מקורות פרנסה תוך הגילוי שגם המסע עובר דרך ניצול, עוני, רעב ו-עבדות מסוג אחר.
The Four Winds, ארבע רוחות – הגרסה הנשית לג'ון סטיינבק
הרומן נפתח בשנת 1921, המלחמה הגדולה הסתיימה, אמריקה נמצאת על סף עידן חדש, אופטימי ושופע. אבל לא מבחינתה של אלזה וולקוט. אלזה בת העשרים וחמש נחשבת מבוגרת מכדי להתחתן, בתקופה שבה נישואין הם האופציה היחידה לאישה להתקדם לאנשהו בחיים (ילדים, בעל, חווה). יתרה מכך, בליבה של אלזה "מתגלה" ליקוי קטן שגורם להורים שלה להתייחס אליה באכזריות.
עד הלילה שבו היא פוגשת את רפאלו מרטינלי, הלילה שבו חייה משתנים ושלאחריו אלזה מוצאת את עצמה נישאת לגבר שהיא לא מכירה, עוברת לגור בחווה הפרוצה לארבע רוחות השמיים, וקושרת את חייה למשפחה איטלקית שאת אורחותיה היא בקושי מכירה. לאלזה ורייף נולדים שלושה ילדים, ביתה הבכורה, לורדה (Loreda), בנה הצעיר אנתוני והשלישי מת בעת לידתו.
השפל הגדול
בשנת 1934 העולם המבטיח שמציעה אמריקה משתנה. תקופת השפל הגדול מתייחסת למשבר שהחל ב 1929 ונמשך עד סוף שנות השלושים של המאה הקודמת. המשבר פורץ באוקטובר 1929 עם קריסת הוול סטריט, ממשיך בשורת מחדלים של הממשל באמריקה, דרך פגעי מזג האויר בחלקים מארצות הברית, עוני ומיליונים של מחוסרי בית שגורמים לתושביה לנוע מערבה, אל החלום האמריקאי הגדול – ארץ זבת חלב ודבש.
ניו דיל
בשנת 1933 הנהיג רוזווליט את התכנית הכלכלית שזכתה לכינוי ניו דיל. התכנית התרכזה בשלושת ה R: Relief, Recovery, and Reform. כלומר הקלה למובטלים ולעניים, שיקום הכלכלה לרמה סבירה, ורפורמה במערכת הפיננסית לשם מניעת שפל עתידי.
שנות הניו דיל מתחלקות לשניים: זו שהתחילה בשנת 1933 והשנייה ב 1935 שהתחילה כתגובה לתגובת הנגד לניו דיל הראשון. המתנגדים טענו שהניו דיל הראשון פוגע בזכויות הפרט וברוח הליברליזם שעליה מושתתת אמריקה ושעקרונותיו חיזקו את הקפיטליזם.
The Four Winds מעביר את הקורא אל שנת 1934, שיא השפל בטקסס. מיליונים של מחוסרי עבודה, בצורות שפוגעות ביבולים, המים מתייבשים, הגשם לא מגיע (אלא בצורת קור מקפיא), סופות אבק מתנחשלות ללא הפסק והאדמה נסדקת. הכל בחוות מרטינלי גוסס, גם נישואיה של אלזה.
המאבק של אלזה לשמור על החווה הוא קשה מנשוא, אבל המאבק שלה לשמור על חיי ילדיה הוא הירואי עד כדי ייאוש. היא מתעקשת לדבוק באדמה, בנחלת משפחת בעלה, ומתייסרת במחשבה שכל שכניה מדברים על המעבר אל ארץ החלומות, הארץ שבה מים זורמים, אין סופות אבק, יש גשם, יבולים וכמובן גם אוכל ועבודה לכולם.
אבל גם סלעים נשברים כותבת דליה רביקוביץ. כי אלזה מרימה ראשה, מחליטה להיות אמיצה ולנסוע לחפש חיים טובים יותר עבור משפחתה.
אלזה
הרומן מסופר מנקודת מבטה של אלזה, ולעיתים גם מנקודת מבטה של ביתה, לורדה. כמו בענבי זעם, גם ב The Four Winds (ארבע רוחות), האם הגדולה משמשת מקור כוח ועוצמה, ביטוי מטריארכלי למשפחה האמריקאית החדשה. אלזה הופכת מנערה-אישה חלשה, חולה, מנודה, מי שמצמצת את נכוחות לאפס כדי לא להרגיז אף אחד, נערה שנוכחותה הצטמצמה לחדר קריאה שג'יין אייר השפיעה על חייה, לאישה חזקה ועוצמתית, לאישה שסבא שלה לחש לה בילדותה להיות חזקה, אפילו אם רק צריך להעמיד פנים שכך.
בעבור אותו חוזק, גם אלזה, כמו אימו של טום ג'ואד בענבי זעם, הופכת לאם הגדולה, האם שמחזיקה את המשפחה, שתומכת ומניעה אותו, לאם שתיילד, שתקבור, שתיפרד, ותחזיק בעוצמה, האם שעומדת על שלה ומסרבת בכל תוקף לפצל את המשפחה, אלא אם זה גורם לסכנת חיים. לאישה שמגנה על משפחתה בגופה.
קריסטין האנה מובילה את אלזה מרטינלי ומשפחתה (מטקסס לקליפורניה) כמעט לאותם מקומות שג'ון סטיינבק העביר את משפחת ג'ואד (מאוקלהומה לקליפורניה). רוחו של סטיינבק כל כך חזקה מעל The Four Winds (ארבע רוחות) עד כי ציפיתי ממש לחוות את אותן חוויות, את הבערת המדורות להתחמם ולבשל, הקור המקפיא, ההמתנה בתור לאוכל, ההצטופפות לצד הכביש לנוח, לגור, להמתין לעבודה דלה. גם אצל האנה, כמו אצל סטיינבק, אלזה מגלה כי קליפורניה רחוקה להיות מגן העדן שציפתה לה.
בין לבין המאבקים של אלזה עם עוני, דלות, עבדות, כינויי הגנאי (אוקיס), ההשפלה, חוסר מוסריות, מאבק מול הקפיטליזם וחוסר הסיוע של הממשל – אלזה צריכה לעמוד מול הבת שלה, לורדה. בין השתיים מתקיימת מערכת היחסים מורכבת וסבוכה.
לורדה
לורדה, ביתה הבכורה של אלזה שונה ממנה. הרומן מתרחש בשנות העשרה של לורדה, שכרוכה אחר אביה שמלמד אותה לחלום. היא מאמינה שחייה לא מסתיימים בחווה ומרגישה חנוקה וכלואה. היא רוצה לעזוב וללכת בעקבות אביה. והיא באמת מנסה.
לורדה מסתכלת על אימה ומאשימה אותה בכישלונות וכתוצאה מכך מערכות היחסים בין האם לביתה קשה. לורדה מסתכלת גם על החורבן סביבה ולומדת, והלמידה הזו גם מבגרת אותה. הדמות שלה מתפתחת מאוד והיא מוצאת את קולה בכמה מובנים.
המשבר הגדול והקורונה
בניגוד לענבי זעם, שיצא לאור כשהכאב עוד צורב על עורם של כולם, The Four Winds (ארבע רוחות) יוצא לאור כתשעים שנה אחרי המשבר הגדול של אמריקה. תשעים שנה אחרי העולם משבר גדול אחר, משבר הקורונה.
בשנה האחרונה חווה העולם מגיפה גדולה, הקורונה, או בשמה המדעי קוביד 19, שהכניסה מדינות רבות לסגרים, ששינתה מונחים רבים שעוד ידובר עליהם רבות. המגיפה מכבידה על מערכות יחסים משפחתיים, חברתיים, פוליטיים וכלכליים והרומן של קריסטין האנה משקף את שנאת הזרים והניצול הכלכלי בארצות הברית ובעולם כולו.
כמו סטיינבק, קריסטין האנה מטפלת בכוחות הכלכליים והפוליטיים שהורגים את העובדים האלה. "זו אמריקה, איך זה יכול לקרות לנו?", אומרת אחת הדמויות לאלזה. ילדים מהגרים מודרים למעשה מבתי ספר ציבוריים. בתי חולים מסרבים לטפל בעובדים. דיבורים על התנגדות או התארגנות להתנגדות מודרת מיידית על ידי המשטרה והממשל שלא מהססים לירות. זהו בהחלט שיעור (נוסף) על הגירה, קבלת האחר והומניות.
לא למדנו דבר מההיסטוריה. היא נידונה לחזור על עצמה תדיר.
The Four Winds (ארבע רוחות) הוא רומן היסטורי על אחת התקופות החשוכות ביותר של השפל הגדול, דיוקן על אמריקה והחלום האמריקאי כפי שמתבטא דרך עיניה של אישה אמיצה, אישה תושבת אמריקה שהופכת, על אדמתה שלה, למהגרת בעל כורחה.
אני מודה שדמעה קבועה עמדה בזוית עיניי במהלך קריאת הספר.
ברוס ספרינגסטין כתב שיר בעקבות ספרו של ג'ון סטיינבק, ענבי זעם, שיכול להתאים גם ברומן של קריסטין האנה, The Four Winds ובכלל. כדאי גם להקשיב למה שספרינגסטין אומר בהקדמה לשיר:
