הספר The Power של הסופרת האמריקאית Naomi Alderman יצא לאור ב 2016. הוא היה ברשימת ה WishList שלי הרבה זמן, אבל הוא צץ שוב כשיונית לוי המליצה עליו בפודקאסט שלה ושל ג'ונתן פרידלנד Unholy.
רכשתי את הספר וגיליתי שיש לו עטיפה חדשה – הוא עובד כסדרה דרך אמזון. ויצאתי איתו לחופשה. לא בטוחה שזה ספר לחופשה – יש בו כמה תיאורים גרפיים לא פשוטים. אבל הוא עמוק, מטריד, מעורר מחשבה ויחד עם זאת מהנה מאוד.
ספר בתוך ספר
לרומן The Power, מסוגת הפנטזיה, יש סיפור מסגרת שמתאר מכתב שנשלח על ידי אדם ארמון לסופרת בשם נעמי אלדרמן. שם הסופר הוא אנגרמה לשמה של הסופרת, נעמי אלדרמן. במכתבו, מבקש אדם מנעמי לקרוא את כתב ידו, כתב יד של היסטוריה מדומיינת של תקופה סוערת במאה ה 21 – היום לפני 5000 שנה, במהלכה האישה הפכה לכוח השולט לאחר שפיתחה את הכוח לפלוט חשמל דרך עצבי הידיים שלה.
אדם ארמון משתייך ל"אגודת הסופרים הגברים", משבח את נעמי אלדרמן ומודה לה על זמנה.
בסוף הרומן, המסגרת תושלם, כשנעמי אלדרמן מציעה לאדם ארמון לפרסם את הספר בשם של אישה.
כיצד היה נראה העולם אילו גברים היו מפחדים מנשים במקום שנשים היו מפחדות מגברים?
The Power
הרומן, The Power, עוקב אחר ארבע דמויות ברחבי העולם.
אלי, Allie Montgomery-Taylor, היא נערה צעירה, כשהיא מגלה את הכוח שלה כשאביה החורג מתעלל בה ובאימה, והורגת אותו. היא בורחת למנזר, שם היא מחליפה את שמה לאיב (חווה, הדמות הנשית הראשונה בתנ"ך), ממציאה את עצמה מחדש ומגלה כיצד להשתמש ב"כוח" כדי לרפא. היא הופכת לדמות מנהיגה של תנועה דתית מטריארכלית הרחק מעולמם של גברים.
רוקסי, Roxy Monke, בתו הצעירה של ראש מאפיה לונדוני. כשאימה מותקפת היא מצליחה להגן על עצמה באמצעות ה"כוח", פוצעת את אחד התוקפים, אך תוקף אחר מכה אותה והורג את אימה. היא בורחת למנזר, שם היא פוגשת את איב. היא מבקשת ממנה עזרה בחיזוק הכוחות שלה, מתחילה להאמין למסרים של איב והופכת לאשת סודה. בהמשך היא מגלה סם מיוחד המגביר את כוחן של הנשים.
מרגו קלירי, Margot Cleary, פוליטיקאית אמריקאית, ראשת עיר. מגלה שביתה, ג'וסלין, מפתחת את ה"כוח". היא מקימה מחנה של בנות ברחבי המדינה ומכשירה נערות צעירות לשימוש נכון בכוח שלהן.
ג'וסלין קלירי, Jocelyn Cleary, בתה של מרגו. היא זו שמצליח לעורר את כוחה של אימה.
טטיאנה מוסקאלב, Tatiana Moskalev, הייתה הגברת הראשונה לשעבר של מולדובה. לאחר שהיא הורגת את בעלה היא לוקחת על עצמה את תפקיד הנשיאה והופכת את דרום מולדובה למדינה מטריארכלית בשם בספארה, Bessapara.
ה"כוח" למעשה מגיע מאיבר שנמצאת רק אצל נשים – skein – (מעין פקעת שממנה יוצאים שורשים וענפים, כמו אצבעות), המפיק חשמל. הנשים המבוגרות, כמו מרגו, רוכשות את היכולת לייצר חשמל מנשים צעירות יותר.
אט אט כוחן של הנשים מתעצם ומתגלה בנקודות שונות בעולם בעיקר על ידי טונדה ופרסום הסרטונים בחדשות העולם.
איב מגלה את בסאפארה ולוקחת את מאמיניה לשם והופכת ליועצת של טטיאנה. טטיאנה מקימה צבא שיילחם מול הגברים, אך אט אט שלטונה הופך להיות בלתי יציב. היא גם מצמצמת את זכויות האזרח של הגברים. איב חוששת שהתנהגותה של טטיאנה מאיימת על המדינה המטריארכלית, גורמת לה "להתאבד" ולוקחת את השלטון. גם איב ממשיכה את המלחמה ומאיימת להחזיר את הכולם לתקופת האבן, הרס טוטאלי שיביא לבנייה מחודשת תחת הגמוניה נשית. סדר עולמי חדש.
כוח נשי
אז כיצד נראה העולם אם גברים היו מפחדים מנשים במקום שנשים יפחדו מגברים…?
ברומן The Power, לנשים יש את הכוח וזה תורן לנצל אותו לרעה.
נערות צעירות לומדות כיצד לרתום את הכוח שלהן כנגד גברים מתעללים. הן מראות לנשים מבוגרות כיצד לעורר את הכוח הזה ולהשתמש בו. גברים מתחילים לתת לנערות מקום רחב יותר. התופעה הופכת דתית יותר ויותר: במקום לתת מקום למשה יש לתת מקום למרים, במקום למוחמד יש לתת מקום לפאטימה, במקום ישו – אל מריה, במקום בודהה – טארה.
Our lord learned from a woman how to love (p. 43)
אך התופעה, ממש כמו בעבר, מיוחסת לכוח הזה, הכוח הנשי, ככישוף, וירוס מסתורי או קונספירציה אנט-גברית עולמית.
הרהורים על ה"כוח"
מסתבר שרק רומנים מסוגת הפנטזיה, המדע הבדיוני או הדיסטופיה עסקו בכוח נשי בעבר. שרלוט פרקינס גילמן, ג'ואנה ראס, אורסולה לה גווין ומרגרט אטווד עסקו בכך וניסו להאיר את אי השיוויון בין המינים. אני חושבת שנעמי אלדרמן לקחה את זה קדימה באופן הרסני מדי. אך רק לכאורה.
יש ברומן The Power הרהורים יפהפיים על המטאפיסיקה של הכוח, שאולי מביא אסון עולמי. אלדרמן מציגה רעיון כיצד אנשים מנצלים לרעה כוח. וגם אולי נותנת לזה תשובה: כי הם יכולים.
אחת הדמויות אומרת ש
Transfers of power, of course, are rarely smooth
ואז הבנתי. הבנתי למה נעמי אלדרמן בנתה סביב הרומן הזה סיפור מסגרת שלכאורה נכתב על ידי גבר. כי רק גבר יכול לחשוב ששלטון של נשים יכול להביא הרס.
אלדרמן בוחנת כיצד הכוח משחית את כולם: את אלה החדשים שמתוודעים אליו, ואת אלה שמתנגדים לאובדן שלו. מתוך כך עולות שאלות מוסריות: האם תמיד יהיה ניצול לרעה של כוח? האם העולם היה נהרס ונבנה מחדש עם נשים בשלטון הוא תמיד יהיה זהה לעולם כשגברים בשלטון?
האם זהו המסר של הספר – כשנשים צוברות כוח הן הופכות נוראיות בדיוק כמו גברים?
לא!
המסר הוא שכוח משחית ודיכוי הוא נורא והמסר חזק וברור.
אלדרמן נוגעת במושג האונס, ההתעללות והפחד שנשים מתמודדות איתו בחיי היומיום שלהן – סחר בנשים, הליכה לבד בלילה וכו' – והיא עושה זאת, לדעתי, כדי לבטא את הבעיות בעולם האמיתי שנשים עדיין מתמודדות איתן בחברה כיום.
לרגע דמיינתי שגם לי יש כוח כזה. דמיינתי את עצמי הולכת בלילה לבד מפחדת פחד מוות, או מטיילת לבד בעולם, דמיינתי כשקראתי חדשות לבקרים על אונס ורצח של נשים רבות, רבות מדי. ודמיינתי שיש לי רק לרגע אחד את הכוח הזה.
בואו נדמיין עולם שבו נשים, משוחררות מאחיזת האלימות, משגשגות בכבוד ובחירות.
המלצת קריאה: מאמרה של סופיה מקדוגל, האונס של ג'יימס בונד (על אונס בתרבות הפופולרית)
