רקע
זה הפוסט השני שלי על ונציה (לפוסט הראשון). כשביקרתי בפעם הראשונה בעיר השלווה ביותר לפני כעשרים ושלוש שנים, מישהו אמר לי שאת ונציה צריך לראות לפחות פעם אחת בכל עונה. הוא צדק.
בכל עונה העיר היפהפיה הזו נראית אחרת, יש לה אנרגיות שונות והיא מעניקה משהו אחר לשוהה בה. ביקרתי בה בחום הלוהט והלח של אוגוסט, באביב הפורח של אפריל והפעם גם בחורף. בחורף העיר נראית ערפילית, קרה אך זה מעניק לה נופך מיסטי, מיסתורי ומיוחד לאין שיעור: קרנבל המסיכות של ונציה הוא חוויה בפני עצמה.
בפוסט הראשון ציינתי את חיי התרבות הענפים של העיר במהלך השנים, את היותה מרכז תרבותי חשוב ושחיו בה אמנים רבים. כתבתי גם שבזכות השלטון המתירני ששרר בה, ביחס לשאר אירופה, התפתחה בה תרבות השעשועים. האווירה ההדוניסטית של העיר הונצחה בספרים ומחזות רבים, ומספיק להזכיר בהקשר לכך את אחד מגיבורי התרבות הידועים של ונציה – ג'קומו קזנובה.
הקרנבל של ונציה – הנחוג מאז ימי הביניים ועד ימינו (בהפסקות) – הוא הידוע ביותר. השנה תתקיים בונציה גם הביאנלה, ה"אולימפיאדה" של האמנות, שזו חוויה בפני עצמה (וגם על זה כתבתי באותו הפוסט).
כשמטיילים בתקופת הקרנבל, כשרוב התחפושות הן של דוכסים, לורדים, ליידיס (אנד ג'נטלמנס), ההרגשה היא חזרה בזמן, המאה ה 17(או ה 18, ה 19) היא כאן ועכשיו, כשמסביב ונציה שלא משתנה, בתי קפה ומסעדות עתיקים, ארמונות עתיקים שהפכו לבתי מלון או מוזיאונים. זו חוויה חוץ-גופית.
ההרגשה היא שעוד רגע שיילוק ואנתוני יצאו מאחת הסימטאות, או שאנופף לשלום לטייפולו, קנאלוטי, או שעוד רגע מרקו פולו יצא להפלגה.
אבל עוד רגע עם הפרטים והתמונות..
התקופה היא תקופה קשה. מהשביעי באוקטובר מדינת ישראל במלחמה, מלחמה קשה בבית – מלחמה פיזית מול חמאס, חיזבאללה, יו"ש ועוד כמה זירות, ומלחמה בעולם – מלחמה על מהות המלחמה, על זהות, על אנטישמיות. לא פשוט לצאת מכאן בגלל רגשות אשמה, לא פשוט לברוח מכאן אפילו במובן האסקפיסטי.
וכן, קיים פחד גדול. חופשה אחת, כחודש אחרי הטבח הנוראי, ביטלתי. וגם ארבעה חודשים אחרי, פברואר, עדיין מפחיד.
יתרה מכך, חברות תעופה רבות לא ממריאות ולא נוחתות בישראל. חלקן חזרו חלקן ביטלו את חזרתן.
את החופשה תכננתי כמעט שנה מראש. מאז הפעם הראשונה, אי אז לפני עשרים ושלוש שנים, רציתי להגיע לונציה גם בקרנבל הידוע ביותר שלה. אז אזרתי אומץ ועשיתי זאת. הרגיעה אותי המחשבה שבונציה, לפחות, אפגוש חברים ואז יהיה קל יותר.
-
כדאי לתכנן מראש טיול לונציה בזמן הקרנבל – ולו בכדי שתוכלו לרכוש כרטיסים מראש להופעות ולאירועים השונים ברחבי העיר, ובכדי להזמין מלון מראש. זו תקופה עמוסה למדי !
לנוחיותכם הפוסט מחולק כך: (רקע), טיסה, מלון, מזג אוויר, קרנבל ונציה, אתרים, ברים ומסעדות, תחפושות (גלריית תמונות) וכל בית צריך מרפסת
טיסה
כאמור, את הכרטיס רכשתי המון זמן מראש. טוב שבחרתי מלכתחילה באל על, כיוון שזו חברת תעופה ישראלית, וחברות התעופה הישראליות לא מבטלות טיסות. להיפך – הן מתגברות את הטיסות שלהן (וגם את המחירים).
לצערי אל על מוציאה טיסות לונציה רק בקיץ, אז "נאלצתי" לנחות במקום אחר. הפעם בחרתי במילאנו.
נחתתי במילאנו, נשארתי שם ליום אחד, המשכתי למחרת ברכבת לונציה (עם כרטיסים שנרכשו מראש הלוך-חזור. לינק לאתר הרכבת), חזרתי למילאנו לעוד יומיים ועל כך בפוסט נפרד.
-
כדאי לרכוש כרטיסים מראש וברגע שידוע תכנון הטיול. ככל שתזמינו מוקדם יותר הכרטיס יהיה זול יותר
מלון
מרכז העיר ומרכז הקרנבל הוא בכיכר סן מרקו. לכן, לעיתים כדאי ורצוי ללון בקרבת מקום. הבחירה האישית שלי היא קרבה לתחנת הרכבת, Santa Maria Lucia. חששתי שיהיה גשום וקשה להיסחב הלוך חזור עם התיקים לתחנה, לכן רציתי שיהיה לי נוח, מקסימום אלך חצי שעה ברגל אל כיכר סן מרקו ואהנה מהדרך שאפעם לא נמאסת!
ואם כבר ליד תחנת הרכבת אז למה לא בבית המלון שבו לנתי בפעם הקודמת..?!
גם ל Hotel Principe הזמנתי מקום מראש (מידי פעם כדאי לבדוק מחירים כי הם משתנים ולעיתים קרובות יורדים) ושלחתי הודעה לבית המלון שאני מבקשת את אותו החדר. הם השיבו שאם תהיה אפשרות הם ישמרו לי, ואכן שמרו לי את אותו החדר! חדר שפונה אל הגרנד קאנאל שגם במזג אוויר ערפילי הוא פשוט מושלם!
מהמלון יש מוניות מים (ואפורטו) לכיכר סן מרקו או לכל מקום אחר. אני פשוט אוהבת ללכת בונציה ברגל ולטעות ולתהות בין הסמטאות היפהפיות שלה. כי את ונציה אי אפשר להפסיק לצלם!
מזג אוויר
הטמפרטורה לפני הנסיעה הראתה בין 5 ל 9 מעלות צלזיוס ומאה אחוז גשם. גם כשהגעתי לונציה מד הטמפרטורה הראה משהו דומה. אבל משום מה בישראל היה לי קר יותר.
כמו בכל מקום באירופה בימות החורף גם כאן, בונציה, מתלבשים בשיטת הבצל. קר בחוץ, כשהולכים כל כך הרבה אז חם עד חם מאוד, ובמקומות הסגורים ממש לוהט. כדאי להתלבש באופן כזה שיהיה נוח לקלף את השכבות, וגם לא בטוח שיש צורך בכל כך הרבה שכבות.
לקחתי איתי מטריה, בכל זאת מאה אחוז גשם.. אבל הגשם בונציה זה לא כמו בישראל. טפטף כל הזמן, אך לא היה גשום באופן בלתי נסבל. באופן אישי, הספיק לי הכובע של המעיל. אבל זה ממש אינדיבידואלי.
לא לשכוח נעליים נוחות מאוד להליכה מרובה!
-
במידה של אקווה אלטה – מים גבוהים – הונציאניים מומחים ומנוסים בעניין: ניתן לרכוש נעליים גבוהות שמלבישים על הנעליים הרגילות (בעלות של 10 יורו). במקרה שלי – לא היה צורך
-
כדאי להרים את הראש להזיז לצדדים וללכת לאט, לספוג את האווירה, את המקום, להביט בשלטים על הבניינים – יש מצב שתגלו אוצרות. כך, למשל, גיליתי את ביתו של קנאלטו, ועוד פסלים המהווים מונומנטים
כמו שהקרנבל של ונציה עתיק ומסורתי כך אקח את הטיול הפעם למקומות נסתרים, עתיקים ואפופי מיסתורין.
קרנבל ונציה Venice Carnival (קרנבל המסכות)
כדאי לתכנן מראש טיול לקרנבל ונציה על מנת לרכוש כרטיסים מראש להופעות, במידה שרוצים ללכת אליהן. בכל שנה מתפרסם מראש תאריכי הקרנבל לשנה הבאה, לעיתים כולל תוכנית אירועים. ישנם מופעי מים, נשפים, ארוחות ועוד כל מיני אירועים ייעודיים (השנה היה המסע של מרקו פולו) – ואם לא תרצו לפספס, אז כדאי להתעדכן מראש.
לאתר הרשמי של הקרנבל: לחצו כאן. לקרנבל יש גם דף פייסבוק ייעודי וקבוצות פייסבוק באנגלית ובעברית.
הקרנבל מוגדר כאירוע חורף ומתקיים מידי שנה בפברואר למשך שבועיים. במקור, הקרנבל נועד לציין את המעבר מהחורף אל האביב, וכמו שכתבתי לעיל – הוא קרנבל הפורק כל עול, ערבוב של מעמדות. נוהג עטיית המסכות הוא כדי לא לזהות מעמדות ותארים.
הקרנבל מוכר גם בשמו פסטיבל המסיכות. מקורו לא ברור, יש הטוענים שהוא לוקח אותנו לימי הביניים, שבהם התחוללו בוונציה נשפים ומסיבות אליהם הגיעו האצילים עם תלבושות מהודרות ומסכות, שנועדו לשמור על האנונימיות שלהם. בעזרת המסכות האצילים יכלו ליהנות ולשחק במועדונים יחד עם פשוטי העם, להמר במשחקי מזל ולהסוות את זהותם. יש הטוענים שמקורו בקומדיה דל ארטה, שמקורו בברגמו (מקור: ויקיפדיה).
על פי האגדה, הקרנבל של ונציה החל לאחר הניצחון הצבאי של הרפובליקה הוונציאנית על הפטריארך של אקוויליה, בשנת 1162. לכבוד ניצחון זה, האנשים החלו לרקוד ולהתאסף בכיכר סן מרקו . ככל הנראה, הפסטיבל הזה התחיל באותה תקופה והפך לרשמי בתקופת הרנסנס. במאה ה 17 הקרנבל שימר את דמותה היוקרתית של ונציה בעולם, והמשיך להתפרסם גם במאה ה 18.
הקרנבל בוטל ב 1797. הוא המשיך במתכונות מצומצמות וחד פעמיות במהלך המאה ה 19, אך חודש במלואו ב 1979, מאז הוא מושך אל ונציה מיליוני מבקרים בשנה. האירוע החשוב ביותר בקרנבל הוא התחרות על ה la maschera più bella ("המסכה היפה ביותר"), אשר נשפטת על ידי פאנל של מעצבי תלבושות ואופנה בינלאומיים.
ישנה מסורת ארוכה הקשורה גם למסיכות המיוחדות של ונציה ולשמות שלהן (למידע נוסף: ויקיפדיה וגם: טיפוסים שונים של המסיכות בונציה)
אגב, בפברואר מתקיימים עוד פסטיבלים שונים ברחבי איטליה, למשל: קרנבל הבובות בויארג'יו, קרנבל הניוקי בוורונה.
הטיול שלי לקרנבל ונציה היה מגוון: גם לצפות בתחפושות המרהיבות וגם להשלים טיולים ולחזור למקומות שאהבתי, לפגוש חברים, להיות לבד, לתור אחר בתי קפה ומסעדות עתיקים ולא להפסיק לצלם את העיר שאי שאפשר להפסיק לצלם
-
קצת השתעשעתי עם ה ChatGPT כדי למצוא דברים שאני עדיין לא מכירה, והוא אכן היה לי לעזר. אבל לא כדאי לסמוך עליו יותר מדי!
עוד אתרים היסטוריים בונציה:
אתרים ומקומות שביקרתי בהם
בין כל האתרים בין כל התחפושות יש דוכני סנגריה חמה, לשובב את הנפש לחמם את הלב!
רשימת ספרים שהתרחשו בונציה, ניתן למצוא בפוסט הראשון שלי
אי אפשר להפסיק לצלם את העיר הזו, בעיקר בקרנבל. אז תמצאו כאן ה מ ו ן תמונות!
ביתו של טינטורטו Casa del Tintoretto
ברובע קנרג'יו בוונציה ניצב ביתו של הצייר המפורסם Jacopo Robusti, המכונה 'טינטורטו' (1519-1594). זה אחד מהמקומות שלא כדאי לפספס, כי הבניין עצמו יפהפה ושומר על קסמו של העבר.
Jacopo Robusti, הידוע יותר בכינויו טינטורטו ("בזכות" עבודתו של אביו צובע בדים), נולד בבית זה כנראה ב 29 באפריל 1519, חי כל חייו בונציה עד מותו במאי 1594. יש טוענים שהוא הצייר הגדול האחרון של הרנסנס
זהו בית מהמאה ה-16 בסגנון גותי עם חזית ורודה בולטת, והוא ממוקסם ברובע קנרג'יו, לא רחוק מהרובע היהודי, הרובע המורי, והוא בין היפים בונציה. בחזית הבניין יש פסל של הרקולס שפיסל טינטורטו בעצמו.
האגדה מספרת שאל ביתו של טינטורטו, מרייטה, פנתה אישה זקנה ונתנה קצת לחם קודש. היא אמרה לה שבכדי להיות כמו מדונה היא צריכה לאכול כל יום אחד כזה ואסור לה לספר לאף אחד. מרייטה לקחה את הלחם, אבל במקום לאכול אותו היא החביאה אותו בקופסה בגן קבורה ליד שוקת. החיות החלו לכרוע ברך מול השוקת, אבל אף אחת לא הצליחה להתרחק ממנו. מרייטה נבהלה וסיפרה לאביה.
טינטורטו הבין מיד שהאישה הזקנה היא מכשפה שניסתה לגנוב את נשמתה של ביתו. באמצעות טריק שפיתה את הזקנה להיכנס לבית הוא לכד אותה. ברגע שהיא הבינה שהיא לכודה, המכשפה פלטה צעקה ועטופה בענן עשן ברחה דרך הקיר והותירה חור גדול. כדי לכסות את החור, וכדי לשמור על הבית, טינטורטו פיסל את הרקולס – סמל של כוח וגבריות – והמכשפה לא הופיעה שוב!
בפינות הבית ישנם פסלים קטנים של גברים מורים.
על השלט בחזית הבית כתוב (תרגום חופשי שלי):
אל תתעלם, הולך רגל, מהבית העתיק של JACOPO ROBUSTI המכונה TINTORETTO. מכאן ועד לכל מקום נפרסו אינספור ציורים, נפלאים באופן ציבורי ופרטי, שנוצרו בצורה מופתית בחוכמה משובחת על ידי המכחול שלו. אתה תשמח ללמוד זאת באמצעותו של הבעלים הנוכחי. 1842
ארמון פוסקארי Ca' Foscari
כמעט כל בית שתפגשו, בית מלון או מוזיאון, הוא ארמון לשעבר שהוסב. הבניינים היפהפיים המיוחדים בעיצוב הונציאני שלהם הם ארמונות שכיום משמשים לציבור. רובם פונים אל התעלה, כך שניתן להיכנס אליהם דרך שיט. גם לארמון פוסקארי, השייך למשפחת פוסקארי, ניתן להגיע דרך שיט בתעלה.
זהו בניין גותי ברובע דורסודורו שנמצא על קו המים של התעלה הגדולה. הוא נבנה עבור הדוג'ה פרנצ'סקו פוסקארי בשנת 1453, וכיום זהו מושבה של האוניברסיטה בשם זה. הוא נבנה על יסודות ארמון ביזנטי, שכונה בשם "הבית עם שני המגדלים" ועבר כמה גלגולים עד שנקנה על ידי פוסקארי.
החצר החיצונית שלו היא חצר גדולה, יש אומרים החצר הגדולה ביותר של בית פרטי בונציה (למידע נוסף: ויקיפדיה)
ביתו של הצייר קנאלטו Casa di Canaletto
כפי שאמרתי, אם הולכים לאט מרימים את הראש ומזיזים אותו לצדדים כל הזמן מגלים פנינות נפלאות. כך גיליתי במקרה את מקום הולדתו של הצייר הונציאני Giovanni Antonio Canal, קנאלטו, שנולד ב 18 באוקטובר 1697.
בית קרלו גולדוני Casa di Carlo Goldoni
זהו ארמון קטן בסגנון גותי, שהיה במקור רכוש של משפחת ריצי, עד שנקנה במאה ה 17 על ידי סבו של קרלו גולדוני. כיום זהו מוזיאון בית המחזאי, ספרייה וניתן לראות בו גם חפצי אמנות הקשורים לתיאטרון הונציאני. המחזה הידוע ביותר של קרלו גולדוני הוא: משרתם של שני אדונים.
לאתר המוזיאון והזמנת כרטיסים: כאן
ביתו של מרקו פולו Casa di Marco Polo
את הארמון הוונציאני הזה קל לפספס. הוא נמצא בפינה שקטה וחבויה, ב Corte Seconda del Million. זה לא מוזיאון ולא ניתן להיכנס אליו, יש רק לוח שמעיד שמרקו פולו גר כאן. מצטערת אם אני מאכזבת, אבל גם מול בניין סגור יש תחושת יראה, כי זהו ביתו של האיש שנולד ב 1254 ויצא למסע המפורסם שלו בגיל 17 בלבד. הוא לא שב לונציה רק אחרי 24 שנים.
אם תרצו להיכנס לאווירה המיוחדת, בנטפליקס מוקרנת סדרה על חייו.
כנסיית הטיהור של מריה פורמוסה Chiesa Parrocchiale di Santa Maria Formosa או Parrocchia di Santa Maria Formosa
הכנסייה נמצאת ברובע סנטה מריה הגובל ברובע סן מרקו. היא נבנתה, על פי המסורת בשנת 639 על פי התגלות מעורפלת לסן מגנו מאודרזו. אבל התיעוד לכנסייה המוקדם ביותר מתוארך לשנת 1060. הכנסייה העתיקה שופצה לאחר שריפה בשנת 1106.
אבל לא כאן נגמרו תלאותיה. היא נבנתה מחדש ב 1492 וב 1542 עברה שוב שיפוץ. ב 1624 דווח על רעידת אדמה ונגרם לכנסייה נזק והיא שופצה שוב.
במהלך מלחמת העולם הראשונה , בליל ה-9 באוגוסט 1916 היא נפגעה בהפצצה אוסטרית.
לכרטיסים ולשעות ביקור: כאן
כנסיית סן סימון פיקולו Chiesa di San Simeon Piccolo
מול תחנת הרכבת סנטה מריה לוצ'יה נמצאת הכנסייה שהמבנה שלה מושך את העין. הכנסייה נוסדה במאה ה 9, והיא בולטת לכל מי שיוצא מתחנת הרכבת. המבנה היפהפה הוא סוג של מהדורה ונציאנית של הפנתיאון ברומא, בעל גוף גלילי וצר עם כיפה מכוסה נחושת. הכנסייה נפתחה לציבור ב 1738.
לאתר: כאן
ארמון סגרדו Ca' Sagredo
עוד ארמון יפהפה בסגנון ביזנטי-גותי מהמאה ה 14. הארמון היה שייך במקור למשפחת מורוסיני, אך נרכש ב 1661 על ידי הדוג'ה, ניקולו סגרדו. ב 1913 בני משפחת סגרדו מכרו אותו והוא עבר מספר בעלים, עד שהפך למלון פרטי.
ב 2017 בזמן הביאנלה, בנה האמן Lorenzo Quinn את הפסל שלו Rise from the water, ידיים העולות מן התעלה ונוגעות בארמון.
גשר פגליה (קש) Ponte della Paglia
ונציה משופעת בגשרים ותעלות, ואני מזכירה את הגשר הזה בשל עתיקותו. זהו גשר מעבר שיש בו אלפי הולכי רגל העוברים עם משאותיהם מהתחנה המרכזית סנטה לוצ'יה אל רובעים אחרים בעיר, בעיקר אל סן מרקו. הוא רחב ידיים ומדורג באופן כזה שיהיה נוח לגלגל עליו את המזוודות והעגלות.
המבנה הנוכחי של הגשר קיים משנת 1847, אבל המבנה המקורי נבנה כבר ב 1360. זהו גשר האבן העתיק ביותר בוונציה, ושמו מגיע מהקש שהסירות היו מורידות כשעגנו בסביבה. ניתן לצפות ממנו בגשר האנחות, הקרוב לכיכר סן מרקו.
גשר האגרופים Ponte dei Pugni
עוד גשר שאני רוצה לציין, שנחשב לאחד מגשרי "הלחימה" המפורסמים בעיר, ונמצא ברובע דורסדורו. הוא קיים כנראה מהמאה ה 14 ובחלק העליון שלו יש רושם של ארבע עקבות – עמדת מוצא של לוחמים, שבסוף ישליכו זה את זה לתעלה.
ממש בכנסיה לגשר נמצא בר היין העתיק שאציין אותו בחלק המסעדות והברים.
הדלת הכחולה La Porta Blu
עוד פנינה חבויה ונסתרת – הדלת הכחולה המסתורית של ונציה. המקום נמצא ב Mezo, ליד Ruga Giuffa ברובע Castello, לא רחוק מכיכר סן מרקו. סמטה קטנה ונסתרת שיש בה בניין נטוש ומוסיף נופך אגדתי ומסתורי למקום.
פעם רובע קסטלו היה ביתם של סוחרים של מוצרים מכל הסוגים, עטוף בתעלות מים. ביקור בסמטאות הצרות ברובע מהווה ביקור במקום עתיק ורווי מיסתורין מקום שמתפורר הולך ודועך, ולכן הדלת הזו היא סמלית לרובע בפרט וסמלית לונציה בכלל.
ארמון קונטריני דל בובולו Palazzo Contarini del Bovolo
פנינה מקסימה שאין בה הרבה תיירים. גם אם הוא לא נראה, זהו ארמון קטן הידוע בעיקר בזכות גרם המדרגות הלולייניות החיצוניות הרב-קשתות שלו המכונה Scala Contarini del Bovolo (מילולית, "של החילזון").
הארמון נבנה במאה ה 15 על ידי האדריכל ג'ובאני קנדי, כבית מגורים של משפחת קונטריני. גרם המדרגות הלולייניות שלו, שיש טוענים שנבנה על ידי ג'ורג'יו ספאונטו ב 1499, מוביל למרפסת המשקיפה אל נוף הגגות של העיר.
הארמון שימש את אורסון וולס בסרטו משנת 1952, לעיבוד למחזה של שייקספיר, אותלו.
אל האתר: כאן
פסלו של דניאל מאנין Daniele Manin
לא רחוק מארמון בובולו, שנמצא ברובע מאנין, נמצא גם פסלו של דניאל מאנין, 1804-1857, פטריוט ומדינאי איטלקי מי שהנהיג את הריסורגימנטו (איחוד איטליה) בוונציה.
כנסיית הקדושים יוחנן ופאולוס Basilica dei Santi Giovanni e Paolo
נעצרתי ליד המבנה המרשים והעוצמתי הזה, אי אפשר להתעלם ממנו. כנסיית הקדושים יוחנן ופאולוס ידועה גם סן זניפולו, והיא אחת הכנסייות הגדולות בעיר.
הכנסייה במבנה הנוכחי שלה הושלמה ב 1430 (הראשונה נבנתה כנראה ב 1246 ונהרסה ב 1333). לאחר המאה ה-15 נערכו כאן טקסי ההלוויה של כל הכלבים של ונציה, ועשרים וחמישה כלבים קבורים בכנסייה.
סגנון המבנה הוא גותי איטלקי והבנייה שלו הושלמה בשנות ה 30 של המאה ה 20.
הוא מוקדש לג'ון ופאולוס, לא לשליחים התנ"כיים בעלי אותם שמות, אלא שני אנוסים לא ברורים של הכנסייה הנוצרית הקדומה ברומא, ששמותיהם נרשמו במאה ה-4 אך האגדה שלהם מתוארכת מאוחרת יותר.
החלק הפנימי העצום מכיל אנדרטאות קבורה וציורים רבים, כמו גם את מדונה דלה פאס, תמונה ביזנטית מופלאה הממוקמת בקפלה משלה במעבר הדרומי, ולמרגלותיה של קתרין הקדושה מסיינה, השריד הראשי של הכנסייה.
אתר הכנסייה: כאן
במתחם יפהפה נמצאים שלושה מבנים צמודים. לא תכננתי להגיע לכאן כי לא ידעתי על המקום הזה, ממש עברתי במקרה. לצערי כולם היו סגורים כשהגעתי..
Scuola Grande di San Rocco
הבניין על שמו של סן רוקו, הנחשב כמגן מפני מגיפה, נבנה כנראה ב 1515 והוא ידוע באוסף הציורים שלו מאת טינטורטו הטובות ביותר.
אל האתר: כאן
כנסיית סן רוקו Chiesa di San Rocco
כנסייה קתולית המוקדשת לסן רוקו, נבנתה בין 1489 ל 1508 אך שונתה מהותית ב 1725. היא אחת מכנסיות המגפה שנבנו בוונציה.
אל אתר הכנסייה: כאן
המוזיאון האינטרקטיבי של לאונרדו דה וינצ'י Da Vinci Interactive Museum Venezia – Scoletta di San Rocco
רפרודוקציות של יצירות המאסטר של דה וינצ'י, בתוספת המצאות, רישומים, ניירות וסדנאות חינוכיות. שוב, לצערי לא הצלחתי להיכנס.
כנסיית סן ברנבה Chiesa di San Barnaba
הכנסייה הנאו קלאסית נמצאת בברובע דורסדורו השקט, המקסים והפחות מתוייר. היא נבנתה במאה ה 9, נהרסה בשריפה בשנת 1105 ונבנתה מחדש ב 1350. לא רחוק מהכנסייה הייתה הכניסה ל Casin dei Nobili (קזינו של האריסטוקרטיה), שהיה בית הימורים פעיל במאה ה-18. כיום הכנסייה מקודשת ומשמשת לתערוכות.
בזמן ההגעה הלא מתוכננת שלי הייתה תערוכה של לאונרדו דה וינצ'י – אך היה סגור..
הסרט אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון מ-1989 הציג סצנות שצולמו בקמפו סן ברנבה, תוך שימוש בחזית הכנסייה כדי לתאר ספרייה בדיונית.
אל אתר הכנסייה: כאן
התיאטרון האיטלקי לשעבר Teatro Italia
לאורך הרחוב הסואן המקשר בין תחנת הרכבת סנטה לוצ'יה לגשר ריאלטו בוונציה, ניצב בניין ניאו-גותי מיוחד עם הכיתוב "תיאטרו איטליה" על חזיתו. הוא נבנה בשנת 1915 על ידי האדריכל ג'ובאני סרדי בסגנון גותי ונציאני טיפוסי.
כיום הוא סופרמרקט עצום.
חנות הספרים אקווה אלטה Libreria Acqua Alta
במקום רחוק ממרכז תיירות, נמצאת פנינה מיוחדת אבל תיירותית. זוהי חנות ספרים הנערמים מהרצפה ועד הגג של ספרי וינטאג' מיוחדים, עם תצוגות מיוחדות והמון חתולים.
הספרים שמורים באגנים, אמבטיות ואפילו בגונדולה שנמצאת במרכז החנות. החנות הכריזה על עצמה כחנות הספרים היפה בעולם. אני לא בטוחה בזה, אבל היא בהחלט מיוחדת ושווה להיכנס אליה, גם אם לא לקנות דבר, כי יש בה אווירה מיוחדת והיא מעניקה השראה.
שם החנות, שאוב מההווי הונציאני – מים גבוהים. ולעיתים קרובות ונציה עולה על גדותיה, המים מציפים בה את הרחובות ומאיימים לגרום לעיר לשקוע.
ויש לה גם אתר: כאן
הספריה הלאומית של מרציאנה Biblioteca Nazionale Marciana
היא נקראת גם ספריית סן מרקו, ונמצאת כמובן בכיכר סן מרקו. זו הספרייה הציבורית של העיר ונציה, ויש בה מאגרים קדומים, לכן היא גם אחת הספריות העתיקות ביותר באיטליה.
היא נוסדה בשנת 1468 והיא פונה לארמון הדוג'ה. היסטוריון האמנות יעקב בורקהרדט ראה בו "הבניין האיטלקי החילוני המפואר ביותר", והיא משמשת גם כמוזיאון המחזיק יצירות של ציירים בני ונציה של המאה ה 16.
Bertoni Venice Library
עוד חנות ספרי וינטאג', קטנה ומקסימה, ממשיכה מסורת משפחתית בת שלושה דורות. היא מתמחה בהיצע ספרים שאזלו ויצאו מהדפוס ויש לה מבחר עצום של ספרי אמנות, אדריכלות, צילום, היסטוריה.
וגם לה יש אתר: ברטוני
Ateneo Veneto
שמו המלא Ateneo Veneto di Scienze, Lettere ed Arti והוא מוסד להפצת מדע, ספרות, אמנות ותרבות בכל הצורות, מתוך אינטרס בלעדי של קידום סולידריות חברתית. הוא הוקם ב-12 בינואר 1812, והוא על שמו של מקימו אטנאו ונטו.
בקומה העליונה נמצאת ספריה המכילה כ-40,000 כרכים, חלקם בעלי ערך היסטורי ואמנותי שלא יסולא בפז. יש בו אוסף יצירות של טינטורטו, ורונזה ועוד ציירים בני ונציה. הוא היה מקום מפגש של אינטלקטואלים ואמנים, לורד ביירון וג'ון ראסקין היו בין הדמויות הבולטות הקשורות למקום הזה.
Ateneo Veneto, ארגון ללא מטרות רווח, מוסד למדע, ספרות ואומנויות, מחויב לעשות שימוש מלא במורשת ההיסטורית והאמנותית שלו (הבניין, אוסף האמנות והספרייה) ולעיסוק בפעילויות תרבותיות (מחקרים אקדמיים), קורסים בהיסטוריה, מדע, ספרות ואמנות, הרצאות, כנסים, אירועים תיאטרליים, מוזיקליים וקולנועיים, תערוכות ויוזמות חברתיות
מוזיאונים
ארמון סנטה סופיה או Ca' d'Oro
ארמון יפהפה על הגראנד קאנאל, אחד מהוותיקים בעיר. פרוש שמו: בית הזהב, והוא ניתן לו בזכות העיטורים החיצוניים המוזהבים שמעטרים אותו. הוא ניחן באמנות גותית ונציאנית, על כל מאפייניה.
הארמון נבנה בין 1428 ל-1430 עבור משפחת קונטריני ומ 1797, נפילת הרפובילקה הוונציאנית, הארמון החליף בעלות מספר פעמים. עד ל 1894, שנרכש על ידי בעליו האחרונים, הברון ג'ורג'יו פרנצ'טי.
מאז 1927 הוא משמש מוזיאון, כגלריה ג'ורג'יו פרנצ'טי, שבמהלך חייו, צבר אוסף אמנות.
לארמון יש (כמו בניינים דומים אחרים בוונציה) חצר פנימית קטנה, והוא שכן לארמון Palazzo Giustinian Pesaro.
על המקום ויתרתי לטובת ביקור חוזר בגלריית האקדמיה
אל האתר וכרטיסים: כאן
Gallerie dell'Accademia
על הגלריה כתבתי בפוסט הקודם על ונציה, לכן הפעם אצמצם במילים ואציין שהפעם הגלריה הציבה ציורים של טייפולו.
כאן נמצא האדם הויטרובי של לאונרדו דה וינצ'י. גם בביקורי השני שאלתי שוב אם ניתן לצפות בו אבל לצערי, הציור סגור, מחשש לדהייה. על האדם הוויטרובי כתבתי בפוסט נפרד על לאונרדו.
מסעדות וברים
Osteria da Alberto
Ristorante ai Barbacani
Ai Barbacani הוא מקום היסטורי בוונציה. פעם זה היה מחסן פחם עתיק. קורותיו החשופות מעידות על כך, מה שמוביל היום את האורח לחוויה רומנטית. השם נובע מנוכחות הברבקאני, מדפים היוצאים ממבנה הקיר כדי לאפשר לבתים בקומות העליונות להיות גדולים יותר מאלה שבקומת הקרקע.
מקום מקסים, רומנטי וטעים מאוד.
Caffè Quadri
Caffè Florian
Antico Martini
כתוצאה מכך הפך בית הקפה במהרה לנקודת מפגש לבאי תיאטרון, אמנים ואנשי רוח.
Cantine del Vino già Schiavi
טברנה, בר יין מ 1462. במקביל חנות יין בה ניתן לשתות כוס יין טובה, לאכול משהו או לקנות בקבוק המוצג על המדפים המקשטים את המקום. אין מושבים. שותים ואוכלים בעמידה. יש שלט שמודיע שאין WIFI ואין שירותים..
תחפושות תחפושות תחפושות – גלריית תמונות
החברים שטיילתי איתם בונציה העבירו לי סרטון מיוטיוב שמסכם את הרגעים היפים של הקרנבל:
כל בית צריך מרפסת
